אורתוכירורגיה ופגמים מולדים

התינוקות הנולדים עם השסע, מטופלים במספר יחידות לטיפול במומים מולדים, במספר מרכזים רפואיים הפזורים על פני כל הארץ. הטיפול הינו אינדיבידואלי לכל תינוק, בהתאם לסוג השסע איתו הוא נולד.

בתינוקות שנולדים רק עם שסע של השפה (תופעה יחסית נדירה ובדרגות חומרה שונות) קיימת בעייה פסיכולוגית של ההורים כיצד הם מתמודדים נפשית עם קבלת תינוק כזה. 

בהמשך גדילתו, תהיה קיימת כמובן בעייה אסתטית ופסיכולוגית לילד עצמו, תלוי במידה רבה בחומרת השסע ובאיכות ומידת ההצלחה של הניתוח הפלסטי לתיקון (סגירת) השסע. לרוב הגדול של הילדים בקבוצה זו לא תהיה קיימת בעייה אורתודונטית או בעייה הקשורה עם הדיבור והשמיעה.

ילדים שנולדים עם שסע של החך בלבד (בדרגות חומרה שונות) מציגים בעייה מיידית כיצד להאכיל אותם. עקב קיום השסע בחך, הם לא מסוגלים ליצור תת-לחץ בחלל הפה, ועל כן הם לא מסוגלים לרוב לינוק משדי האם. במרכזים רבים, בהם ישנה גישה לטיפול אורתודונטי, מנסים לעזור בהאכלה של התינוק ע"י הכנת פלטה מיוחדת להאכלה (obturator) עד לניתוח סגירת שסע החך. תוך תקופה זו, עקב המשך גדילתו, יש צורך להחליף את הפלטה פעם או פעמיים.

בנוסף, ילדים אלו חייבים להיות במעקב/בדיקות וטיפולים של שמיעה והדרכה בדיבור, כי ברבים מילדים אלו יש ירידה בשמיעה וקיימת בעייה של דיבור מאנפף (דיבור נזלי – דיבור כאילו דרך האף).

הילדים שנולדים עם שסע של השפה, העצם המכתשית (עליה בוקעות בהמשך השיניים העליונות) ושסע של החך (שבמיעוט מהמקרים לא קיים). רוב הילדים בקבוצה זו סובלים גם מעיוות של הנחיריים. בקבוצה זו, בשלב שמיד לאחר הלידה, יש להכין פלטה להאכלה עג לשלב ניתוחי, על מנת לקרב ולסדר את הסגמנטים השסועים לקשת יותר מסודרת, על מנת להקל על המנתח הפלסטי בביצוע ניתוח סגירת שסע החך. בעזרת תוספת לאותה הפלטה מבוצע גם טיפול לעיצוב הנחיר (nasal moulding).

ילדים אלו בהמשך חייבים לעבור את הניתוחים של סגירת שסע השפה ובהמשך שסע החך (אם היה שסע בחך) וכמו כן חייבים להיות במעקב/בדיקות וטיפולים של שמיעה והדרכה בדיבור, כי ברבים מילדים אלו יש ירידה בשמיעה וקיימת בעייה של דיבור מאנפף.

השיניים באזור השסע, במקרים רבים, הצורה המורפולוגית שלהן הינה פגומה ולרוב גם המבנה שלהן ועמדתן לקוים ולעיתים חייבים לעבור ניתוח להשתלת עצם ברכס השיניים המפוצל, כדי לייצב את קשת השיניים ולאפשר בקיעה תקינה יותר של השיניים הסמוכות.

במקרים היותר קשים, כפי שגם צויין לעיל, ישנה גם השפעה שלילית על גדילת הלסתות, ילדים אלו חייבים לעבור לעתים שלב שלישי של טיפול אורתודונטי כהכנה לטיפול של "מתיחת עצם הלסת" (distraction osteogenesis) ן/או ניתוח של הלסתות, להשגת יחסי סגר תקינים, תיפקוד תקין יותר והשגת והרמוניה תקינה יותר של הפנים.

בילדים שאובחן אצלם גם חוסר מולד של שיניים, בסיום הטיפולים האורתודונטיים, יש צורך גם בטיפול שיקומי של שיניהם, בעזרת שתלים או גשרים, כמקובל ברפואת שיניים משקמת, על מנת לאפשר להם תיפקוד תקין, עד כמה שהדבר אפשרי, של מערכת הלעיסה, כולל דיבור תקין. 

 בטיפול משולב אורתודונטי- כירורגי נדרשת תקשורת ושיתוף פעולה הדוק בין רופאים משני תחומי ההתמחות ברפואת שיניים:  מומחה ליישור שיניים (אורתודונט)  ומומחה לניתוחי פה ולסת (כירורג).

בשלב ראשון מבצעים יישור של קשתות השיניים. שלב זה אורך כשנה ובמהלכו נלקחות מידי פעם מידות של השיניים ונבדקת מידת ההתאמה בין שתי קשתות השיניים. בשלב הניתוח המתרפא מתאשפז בבית חולים. המכשור האורתודונטי הקבוע (סמכים), בעזרתו בוצעה עד כה ההכנה האורתודונטית קיים עדין על השיניים. הניתוח מתקיים בהרדמה כללית ואורך בין 2- 5 שעות, בהתאם למידת השינויים הכירורגיים שמתבצעים בעצמות הלסתות והפנים. לאחר הניתוח המתרפא נשאר מאושפז בבית החולים למשך 2-7 ימים שוב, בהתאם למורכבות הניתוח.

בחלק מהמקרים נדרש קיבוע בין ליסתי לאחר גמר הניתוח, כלומר הפה ננעל על-ידי חוטי מתכת למשך פרק זמן הנע בין 3-6 שבועות. בזמן זה נמנעת תנועת הלסתות ומתאפשר תהליך ריפוי המבטיח שמירה על עמדתן במיקום החדש. המטופל ניזון מכלכלה נוזלית דייסתית.

התופעות לאחר הניתוח עשויות לכלול כאב, נפיחות בפנים, ירידה בתחושה בשפתיים.

עם סיום שלב ההחלמה הראשוני (או לאחר פתיחת "נעילת" הלסתות) יש צורך בשלב טיפול אורתודונטי מסיים שהוא לרוב כ 3-4 חודשים. במהלך שלב זה נערכות גם ביקורות כירורגיות לגבי יציבות התוצאה הכירורגית.